<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' הלל</h1>
<h2>דף לח:</h2>
אמר רבא הלכתא גובראתא איכא למשמע ממנהג דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים הללו ד' מכאן שמצוה לענות הללויה הוא אומר הללו [עבדי] ד' והן אומרים הללויה. מכאן שאם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה' [וכו'] מכאן שאם היה קטן מקרא אותו עונין אחריו מה שהוא אומר אנא ה' הושיעא נא והן אומרים אנא ה' הושיעא נא הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והן אומרים אנא ה' הצליחה נא מכאן שאם בא לכפול הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה' מכאן ששומע כעונה. וכל הדברים תלוים במנהגא. ויש מנהג כשקורא אומר הודו וד' פסוקים עונין אחריו מה שהוא אומר. (ומ"ש) [ויש] שעונין על כל פסוק הודו ומתחילין אחריו מן המצר עד אודך וכופלין מאודך ולמטה וקורא אנא ה' הושיעה נא ועונין אחריו מה שהוא אומר ובהצליחה נא מכאן ואילך קורין כא' (עם) [עד] הודו יש פושטין ויש כופלין וחותמין יהללוך יש חותמין בא"י מלך מהולל בתשבחות ויש שאין מסיימין בברכה וכל ח' ימי החג קורין את ההלל וימים הראשונים מברכין לגמור.
<h2>דף לט.</h2>
מצות הלל. גרסי' בראש השנה (ל"ב:) העובר לפני התיבה ביו"ט של ראש השנה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקריא את ההלל. ותנן (מ"ח.) ההלל והשמחה ח' כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יו"ט אחרון של חג כשאר ימים. ותנן (ל"ח.) מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו ועונה אחריהן מה שהוא אומר ותהא לו מארה ואם היה גדול מקריא אותו עונה אחריו הללויה. ת"ר (פסחים קי"ז.) הלל זה מי אמרו ר"א אמר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים וכו' וחכ"א נביאים שביניהם תיקנוהו שהי' אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהם וכשנגאלו אמרוהו על גאולתם. מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט מפשיט לברך אחריו מברך אחריו. אמר אביי ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך. ואר"י כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. וברכת יהללוך סמוכה לחברתה היא כישתבח ואמת ויציב שאינו פותח בברוך. ויהללוך שבלילי פסחים צריכה טעם. תניא ר' כופל בה דברים ר"א בר פורטא מוסיף בה דברים מה מוסיף אמר אביי מאודך ולמטה שר' כופל מאנא ולמטה ור"א מוסיף למעלה מאודך ומנהגנו לפשוט ברוך הבא מאנא ולמטה ולכפול מאודך עד ברוך הבא. וכת' רבינו אבן גיאות כך קבלנו מראשונים חכמים ואנשי מעשה שר' לא היה כופל אלא עד הצליחה נא ור"א ב"פ מוסיף על כפילת רבי מברוך הבא עד סוף הפרק. וקי"ל הלכה כר' מחבירו. ושמעתי לפי שכל הפרשה מן המצר עד אודך כפולה כנגד עוה"ז והעוה"ב וימות המשיח גומר אותה בכפולה.
<h2>דף מז.</h2>
ויום שמיני רגל בפ"ע כשאר יו"ט ומקדש על היין וגומר את ההלל ואומר שהחיינו דאר"י (סוכה מ"ז.) אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשמיני של פסח ותדע שהרי חלוק בג' דברים בלולב ובסוכה ובניסוך המים רפ"א כתיב הכא פר הכא כתיב פרים הכא כתיב ביום הכא כתיב וביום התם כתיב כמשפט הכא כתיב כמשפטם ותניא נמי שמיני פז"ר קש"ב פייס בפ"ע רגל בפ"ע זמן בפ"ע קרבן בפ"ע שיר וברכה בפ"ע. שאומרים ומזכירים יום שמיני חג העצרת הזה בבהמ"ז ובתפלה והמפרש ברכת המלך קשיא הא דפריך בגמרא (סוכה מ"ז:) שמיני טעון ברכה ולינה מאי לאו זמן לא ברהמ"ז ותפלה לשני לי' לא ברכת המלך ורבינו אלפסי ז"ל פירש רגל בפ"ע לענין אבילות ורש"י פירש שאין יושבין בסוכה ואין נוטלין לולב ואין מנסכין בה מים ופרש"י סוכה והלל ולולב ועל כולן אנו מברכין זמן.
<h2>דף נה.</h2>
והרי אנו מפרשין סדר היום בפ' בני העיר בחג דב' יו"ט הראשונים קורין בפ' המועדות שבתורת כהנים ומפטיר ביום ראשון הנה יום בא לה' וביום שני ויקהל אל המלך שלמה ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. וגרסי' בפרק בתרא דסוכה (נ"ה.) ואנן דאית לן תרי יומי (הכי) [היכי] עבדי' כלומר בצלותא דבעי' אנו למימר מוספי היום והקרבנות אינן שוין כשאר הימים ואין לנו לומר ביו"ט שני ב' פרשיות שנא' ובחמשה עשר יום. וביום (השביעי) [השני] שהרי אנו עושין חול אלא יש לנו לומר יום א' ובחמשה עשר יום. ויום שביעי בשביעי של ערבה. והתקין אמימר דמדלגי דיליגו. אומר ביום ראשון לחוש"מ במוסף ביום השני וביום השלישי. ולמחר ביום השלישי וביום הרביעי. ובג' ביום הרביעי וביום החמישי. וברביעי חמישי וששי. ובחמישי ששי ושביעי. וכי היכי דמדלגו בצלותא ה"נ לד' שקורין בתורה. וכן המנהג בב' ימים הראשונים מפטיר קורא ובחמשה עשר יום כו'. וביום השלישי שהוא חוש"מ כהן קורא ביום השני. לוי ביום השלישי. וישראל ביום הרביעי. והרביעי קורא ספיקא דיומא ביום השני וביום השלישי. וברביעי כהן קורא וביום השלישי. לוי ביום הרביעי. וישראל ביום החמישי. הרביעי ביום השלישי וביום הרביעי. ובחמישי כהן קורא ביום הרביעי. לוי ביום החמישי ישראל ביום הששי. והרביעי ביום הרביעי וביום החמישי. ובששי כהן קורא ביום החמישי. לוי ביום הששי. ישראל ביום השביעי. הרביעי ביום החמישי וביום הששי. ובשביעי כהן קורא ביום הששי. לוי ביום השביעי. וישראל ביום הששי. והרביעי ספיקא דיומא ביום הששי וביום השביעי. ויש שקורין כהן ביום הששי לוי ביום השביעי ישראל ביום הששי והרביעי ביום השביעי ואינו ישר כי האחרון קורא ספיקא דיומא כשליח צבור במוספין וכן נהגו אבותינו. ואותן שקורין וביום השמיני אינו ישר שלא לעשות מחול קודש. ומנהג רבינו אלפסי ביום ראשון של חוש"מ כהן קורא ביום השני. ולוי ביום השלישי וישראל מה שקרא לוי ורביעי קורא ביום השני וביום השלישי וכן בשני כהן קורא ביום השלישי לוי וביום הרביעי ישראל מה שקרא לוי והרביעי ספקא. וכן בשאר הימים.
